קבוצת חוקרים ממערך רפואת העור במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב, יחד עם עמיתים מארה"ב, מצאה כי פגם בפעילות החלבון CARD14 עומד בבסיס שתי מחלות העור השכיחות ביותר - פסוריאזיס ואטופיק דרמטיטיס ("אסתמה של העור"). דיווח על המחקר פורסם בשבוע שעבר ב-Journal of Allergy and Clinical.

בראש צוות המחקר עמדו פרופ' אלי שפרכר, מנהל מערך הלב ב"איכילוב" ופרופ' יהושע מילנר, מנהל המעבדה לאלרגיה, אימונולוגיה קלינית ומיקרוביולוגיה במכוני הבריאות של ארה"ב. שותפים אחרים לעבודה זאת היו אנשי המחלקה לרפואת עור באוניברסיטת דרום פלורידה, מהמחלקה לאלרגיה ואימונולוגיה פדיאטרית בבית החולים לילדים ג'ונס הופקינס בפלורידה ומבית החולים הכללי לילדים בבוסטון.

בדו"ח צוין כי זו הפעם הראשונה שנתגלה כי פעילות ירודה של CARD14 עלולה לגרום לאטופיק דרמטיטיס, בעוד פעילות יתר של אותו החלבון גורמת לפסוריאזיס. שתי המחלות חולקות גורמי סיכון רבים. עתה ניתן להסביר למה חולים בעלי אותם גורמי סיכון מפתחים לעתים אטופיק דרמטיטיס ואחרים מפתחים פסוריאזיס.

פרופ' שפרכר: "לפני כמה שנים, הקבוצה שלנו וחוקרים נוספים גילו שפעילות מוגברת של החלבון CARD14 מובילה להתפתחות פסוריאזיס ומחלות נוספות דומות. במחקר הנוכחי מצאנו שפעילות ירודה של אותו חלבון גורמת לאטופיק דרמטיטיס. משמע: פעילות לא תקינה של אותו חלבון ממש יכולה להוביל להתפתחות של כל אחת משתי המחלות, תלוי אם החלבון פעיל מדי או פחות מדי".

פרופ' אלי שפרכר, ראש המחקר ומנהל מערך העור ב"איכילוב". צילום ג'ני ירושלמי, דוברות "איכילוב"

עופר שריג, חוקר מוביל במחקר: "אחד ההבדלים המשמעותיים בין פסוריאזיס לאטופיק דרמטיטיס הוא שבעוד שקיימות רמות גבוהות של חומרים טבעיים נוגדי חיידקים המיוצרים בעור של חולי פסוריאזיס, הפרשתם פגועה באטופיק דרמטיטיס. זה מסביר את העובדה שזיהומים בחיידקים עוריים שכיחים מאוד באטופיק דרמטיטיס אולם אינם קיימים בעור של חולי פסוריאזיס. נראה ש-CARD14 הוא וסת עיקרי של יצירת אותם חומרים טבעיים נוגדי חיידקים בעור האדם. הפרעה בתפקודם גם מביאה להתלקחות דלקת".

אלון פלד, חוקר שהשתתף במחקר, הוסיף: "האתגר שנותר כעת הוא לנסות ולהבין איך CARD14 מבקר על הפרשה של אותם חומרים אנטי-מיקרוביאליים. תשובה לשאלה זו עשויה לכוון לדרכים חדשות לשם התערבות טיפולית בחולי פסוריאזיס וחולי אטופיק דרמטיטיס".

פרופ' מילנר סיכם: "זוהי דוגמה מצוינת נוספת כיצד חקר הבסיס הגנטי של מחלות יכול לשפוך אור לא רק על מנגנוני התהוות מחלות אלא גם עשוי לסלול דרך לטיפולים חדשניים אשר לבסוף יביאו לשינוי דרמטי בחיי החולים במחלות אלו".