היעילות של טיפולים סיסטמיים עבור פסוריאזיס בינונית-קשה בשימוש קליני אינה מאופיינת היטב. החוקרים ביקשו לסקור באופן שיטתי מחקרים תצפיתיים אשר בחנו את היעילות של אציטרטין, ציקלוספורין, אסתרים של חומצה פומרית ומטוטרקסט וכללו לפחות 100 מטופלים עם פסוריאזיס בינונית-קשה וטופלו במשך שלושה חודשים או יותר.
עוד בעניין דומה
החוקרים סקרו את מאגרי המידע Medline, Embase, the Cochrane Library ו-PumMed בין ה-1 בינואר 2007 ל-1 בנובמבר 2017 לאיתור מחקרים תצפיתיים אשר דיווחו המשכיות טיפול (משך טיפול או שיעור המטופלים שהפסיקו טיפול) או יעילות (שיפור במדד ה-PASI י[improvements in Psoriasis Area and Severity Index] או במדד ה-PGAי[Physician Global Assessment]).
מתוך 411 מחקרים שזוהו, 8 בהשתתפות 4,624 נכללו בסקירה. שונות בהגדרות וניתוח התוצאות של המשכיות ויעילות מנעו ביצוע מטה-אנליזה. מחקר פרוספקטיבי רב-מרכזי בודד דיווח הסתברות של 23% עבור ציקלוספורין, 42% עבור אציטרטין ו-50% עבור מטוטרקסט לאחר שנה. תוצאי יעילות לא דווחו עבור אציטרטין או ציקלוספורין. ההמשכיות והיעילות של אסתרים של חומצה פומרית ומטוטרקסט אופיינו יותר טוב אך זמן הפסקת טיפול חציוני נע בין 28-50 חודשים עבור אסתרים של חומצה פומרית ו-7.7-22.3 חודשים עבור מטוטרקסט. לאחר 12 חודשים מעקב, שלושה מחקרים דיווחו על כך שהשגת הפחתת PASI של 75% ומעלה הושגה על ידי 76% מהמטופלים שקיבלו אסתרים של חומצה פומרית, 53% ו-59% מהמטופלים שקיבלו מטוטרקסט. מחקר בודד דיווח כי מטופלים שקיבלו אסתרים של חומצה פומרית השיגו PGA משופר משמעותית או תקין.
החוקרים מסכמים כי המשכיות טיפול ויעילות של אציטרטין, ציקלוספורין, אסתרים של חומצה פומרית ומטוטרקסט בעולם האמיתי בעשור האחרון לא יכולים להיות מאופיינים היטב לאור חוסר האחידות של המחקרים שבוצעו.
מקור:
Mason, K.J. et al. (2019) British Journal of Dermatology. https://doi.org/10.1111/bjd.17625