גוסלקומב הוא מעכב אינטרלוקין (IL)-23 בעל יעילות מוכחת לטיפול בפסוריאזיס. במסגרת מחקר הפאזה IIIb,יGUIDE, אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JEADV, ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של התערבות מוקדמת בחולים עם פסוריאזיס רובדית בינונית-חמורה, על התגובות הקליניות לאחר 28 שבועות טיפול עם גוסלקומב. החוקרים אף ביקשו לזהות התאמה בין התגובה הקלינית לטיפול ומשך המחלה לסמנים הביולוגיים בסרום.
עוד בעניין דומה
מחקר זה נערך במתכונת כפולת סמיות, רב-מרכזית ובקבוצות מקבילות וכלל מבוגרים עם פסוריאזיס רובדית בינונית-חמורה. בחלק הראשון של המחקר, חולים עם משך מחלה קצר (short disease duration – SDD [≤ שנתיים]) או משך מחלה ארוך (long disease duration – LDD [> שנתיים]) קיבלו 100 מ"ג גוסלקומב בשבוע 0, 4, 12, 20 ו-28. אלו שהשיגו נקיון מלא של העור (skin clearance) בין שבועות 20-28 הוגדרו כמגיבי-על (SRe - super responder). בעזרת רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית, העריכו החוקרים את הקשר בין מאפייני בסיס לסבירות להפוך ל-SRe. הקשר בין תגובה קלינית, משך המחלה וסמנים ביולוגיים בסרום, הוערך במצב הבסיס ובשבוע 4 לטיפול. המחקר הנוכחי כלל סך של 880 נבדקים (SDD/LDD = 40.6%/59.4%).
תוצאות המחקר הדגימו כי בקרב הנבדקים שהוגדרו SDD היו יותר מטופלים אשר השיגו ציון PASI של 0 בשבוע 28 (51.8% לעומת 39.4%) ושיעור גבוה יותר של מגיבי-על (43.7% לעומת 28.1% [34.4% מתוך כלל החולים]). חולי SDD גם השיגו PASI=0 מהר יותר בהשוואה לחולי LDD (חציון: 141 ימים לעומת 200 ימים).
משך מחלה וטיפול ביולוגי קודם נמצאו כמאפיינים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הפיכה ל-SRe (ללא קשר חזק בין המשתנים). בתחילת המחקר, לא היו הבדלים משמעותיים בין חולי SDD ו-LDD או בין חולי SDD ללא SRe, ברמות הסמנים הביולוגיים (סמנים של דלקת סיסטמית - IL-17A, IL-17F, IL-22 ו-β-defensin 2) בסרום. ניתוח הנתונים שבוצע בשבוע 4 הדגים, כי גוסלקומב הפחית במהירות את הסמנים הללו בכל קבוצות החולים. לבסוף נמצא כי גוסלקומב הינה תרופה נסבלת היטב.
תוצאות המחקר הדגימו כי יעילות גוסלקומב הייתה עקבית בכלל תתי-האוכלוסיות ובכל הנוגע לתוצאים עוריים וסיסטמיים. שיעור הSRes היה גבוה יותר בנבדקים עם SDD, בהשוואה לחולי LDD. ממצאים אלו מעידים על כך שבפסוריאזיס רובדית בינונית חמורה, התערבות מוקדמת עשויה לשפר את התוצאים הקליניים.
מקור: