חולים עם פסוריאזיס דורשים טיפול ארוך טווח, ולכן הבנת הבטיחות ארוכת הטווח של טיפולים חדשים, כגון בימקיזומאב, היא חיונית. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת British Journal of Dermatology, חוקרים ביקשו להעריך את פרופיל הבטיחות ל-3 שנים של בימקיזומאב, בחולים עם פלאק פסוריאזיס בינוני עד חמור.
עוד בעניין דומה
במשך 3 שנים, החוקרים אספו נתוני בטיחות מ-3 ניסויי פאזה 3 (BE VIVID, BE READY ו-BE SURE), וממחקר הרחבה מתמשך ללא סמיות (BE BRIGHT). תופעות לוואי שהופיעו בעקבות הטיפול דווחו באמצעות שיעור שכיחות מותאם-חשיפה ל-100 שנות מטופל.
בסך הכל, 1,495 חולים קיבלו לפחות מנה אחת של בימקיזומאב, והחשיפה הכוללת לתרופה הייתה 3,876.4 שנות מטופל. תוצאות המחקר הראו כי שיעור השכיחות מותאם-חשיפה הכולל של תופעות הלוואי היה 175.5 ל-100 שנות מטופל, וירד עם חשיפה ארוכה יותר לתרופה. כמו כן, תופעות הלוואי השכיחות ביותר שדווחו היו נאזופרינגיטיס, פטרת פה מקנדידה וזיהום בדרכי הנשימה העליונות (שיעורי שכיחות מותאמים-חשיפה: 15.0 ל-100 שנות מטופל, 10.1 ל-100 שנות מטופל ו-6.5 ל-100 שנות מטופל בהתאמה). 99.3% מאירועי פטרת הפה מקנדידה היו קלים או בינוניים בחומרתם, אף אחד מהם לא היה חמור ומעטים מהם הובילו להפסקת הטיפול. שיעורי השכיחות של תופעות לוואי אחרות היו נמוכים, כמו זיהומים חמורים (1.2 ל-100 שנות מטופל), מחלת מעי דלקתית (0.2 ל-100 שנות מטופל) ועליות בערכי המעבדה של AST (aspartate aminotransferase) או ALTי(alanine aminotransferase) (מעל לפי 5 מהגבול העליון התקין; 0.6 ל-100 שנות מטופל).
החוקרים מסכמים כי בניתוחים אלו, שנאגרו על פני 3 שנים, לא הופיעו חששות בטיחות חדשים בעקבות חשיפה ממושכת לבימקיזומאב. הרוב המכריע של אירועי פטרת הפה מקנדידה היו בעוצמה קלה או בינונית, כפי שנמצא במחקרים קודמים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
