במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין פסוריאזיס לניוון מקולרי נאו-וסקולרי הקשור לגיל (nAMD) בחולים עם סוכרת מסוג 2 (DM), בהתחשב בהשלכות הפוטנציאליות לניהול שני המצבים.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע באמצעות מערך נתונים ארצי, מבוסס אוכלוסייה. החוקרים איתרו 2,245,358 חולים בני 40 ומעלה שאובחנו עם סוכרת מסוג 2 בין ינואר 2009 לדצמבר 2012. לאחר מכן נוטרה התרחשות של ניוון מקולרי נאו-וסקולרי הקשור לגיל (nAMD) בחולים אלה משנת האבחון הראשונית שלהם עד דצמבר 2018. מתוך כלל החולים, 20,853 היו בקבוצת הפסוריאזיס ו-2,224,505 בקבוצת הביקורת. נלקחו בחשבון גורמים כמו גיל, מין, אינדקס מסת גוף (BMI), רמת הכנסה, מצב עישון, מצב שתייה, הרגלי פעילות גופנית, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, מחלת כליות סופנית, רטינופתיה סוכרתית, רמת גלוקוז, מרשם של יותר מ-3 תרופות להיפוגליקמיה דרך הפה, היסטוריה של סוכרת מעל 5 שנים ועוד.
מתוצאות המחקר עולה כי מתוך כלל החולים, נצפו 105 מקרים של ניוון מקולרי נאו-וסקולרי הקשור לגיל בקבוצת הפסוריאזיס, ו-7,459 מקרים בקבוצת הביקורת. על פי הניתוח באמצעות מודלים של סיכון פרופורציונלי רב-משתני של Cox, לאחר התאמה לגורמים שונים, נמצא כי אנשים עם פסוריאזיס היו בעלי סיכון גבוה באופן מובהק לפתח ניוון מקולרי נאו-וסקולרי הקשור לגיל בהשוואה לאלו ללא פסוריאזיס, עם יחס סיכון של 1.329 (רווח בר סמך 95%, 1.096-1.612).
החוקרים סיכמו כי פסוריאזיס מהווה גורם סיכון עצמאי להתפתחות ניוון מקולרי נאו-וסקולרי הקשור לגיל בחולים עם סוכרת מסוג 2. הם ממליצים לרופאים לפקח מקרוב על חולי סוכרת עם פסוריאזיס לאיתור סימנים של ניוון מקולרי נאו-וסקולרי הקשור לגיל כדי לנהל ביעילות סיבוכים פוטנציאליים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
